רש"י על מנחות ל״ב ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ל״ב ע״ב:ז׳ רש"י על מנחות ל״ב ע״ב:ט׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

מקונטרס ההשלמה: השמטה לדף ו'.במ"ש בדבר הכלול משני שמות וכ"כ בזה במ"ש רבינו בהל' מעה"ק פי"א ה"ה וה"ו דגבי אכילה נקט חוץ לעזרה וחוץ לירושלים דלוקה וגבי פסול דיוצא נקט חוץ לחומת משום דנפסל רק בחוץ ולאכול רק בפנים ונ"מ למקום מחיצה. ובזה א"ש מ"ש התוס' מכות דף י"ח ע"א תיפק לי' מקרא דבשר בשדה טרפה ע"ש. אך נ"מ לזה ואף דרבינו בהל' מע"ש פ"ב ה"ה נקט שם גבי אכילה כלשון המשנה דמכות דף י"ז חוץ לחומה. ועי' בהל' ק"פ פ"ט ה"ב ובשבועות דף ט"ז ע"א ובתוספ' דסנהדרין דגרסינן להיפך וכ"כ בזה בהל' כלאים. צ"ל כיון דעיקר חיוב דמלקות רק בשנכנס לפנים מחומת ירושלים כמבואר במכות דף י"ט חזינין דהמלקות ע"י היציאה ומקום המחיצה לא מיקרי יציאה ועי' עירובין דף צ"ד. וכ"כ בח"ג אם צריך רק נכנס או די במה שהוא שם כמו פירות שגדלו בירושלים עי' תוס' נדה דף מ"א ע"ב גבי פולטת ושבועות דף ט"ו ע"ב גבי חיצונה. וכן נ"מ כשנפל מחיצות לאחר שנכנס לירושלים אם שייך אז גדר יוצא עי' תוס' זבחים דף ס"א וב"מ דף נ"ג ועי' מנחות דף צ"ה היכא דנסתלק הענן ועדיין המחיצות קיימות אם שייך פסול יוצא ובמ"ש התוס' נזיר דף י"ד ע"א דלאחר פטירת משה לא היו יכולים להביא קרבן נזירות והטעם דנסתלק הענן עי' תענית דף ט' והוה רק במה ואנן קי"ל דאין נזירות קרב בבמה. אבל איסור יש במקום המחיצה גם במע"ש דלזה לא בעי יציאה. ובאמת רבינו בהל' ביהב"ח פ"ו מפרש הא דפסחים דף פ"ו שורא ובר שורא ר"ל הך דשבועות דף ט"ז תחתונה ועליונה ולכך לא הביא זה ואף דלגבי לשכות מבואר בזבחים דף נ"ו דאוכלין שם קק"ד אף דליכא חיוב טומאה צ"ל דשם יש עליהם שני השמות ושפיר מצי אכיל אבל אימורים או בשר עולה אם נכנס לשם ודאי נפסל דלגבי דבר דבעי הקרבה שייך שם גדר יוצא. ועי' בדברי רבינו בהל' פה"מ פ"ב גבי פר ושעיר של יוהכ"פ אם יצא להיכל חל עליהם שם יוצא ובחולין דף ס"ח גבי מקום חתך דאם חזר לפנים הוה כפנים ואם יצא לחוץ הוה כחוץ וכן גבי ערי מקלט עי' מכות דף י"ב גבי מחילות וגבי תחומין דאף דא"י לדור שם מ"מ קלטה וכן גבי נוף שם ובהל' רוצח פ"ח הי"א ס"ל לרבינו כך דאם נוף בפנים ועיקרו בחוץ והרוצח על העיקר נהרג עליו גואל הדם ואם העיקר בפנים והנוף בחוץ ורוצח בנוף הוה ספק ובירוש' ספ"ג דמעשרות מבואר דאם עלה דרך העיקר ויצא על הנוף קלטו ולא מיקרי יוצא. וגבי שרפת קדשים אף דרש"י ס"ל פסחים דף כ"ד ודף מ"ט דגם בקק"ל במקום אכילתו שרפתו ומ"ש רש"י שם בע"ב ד"ה חזירתו דזה דרבנן זה רק אפסול יוצא דהחוץ גרם לה. ועי' ירוש' ספ"ג דפסחים מספ"ל אם טומאה של יוצא נקרא נטמא בפנים או בחוץ, ומ"ש רבינו בהל' מעה"ק פ"ז ה"ג ובפה"מ פ"ט ה"ג דשורפן בעזרה שם משום דהוה בעייא דלא אפשטא אם נפסל ביוצא וכונת הגמ' ר"ל פסול אחר בעת שיצא. ומבואר בפסחים דף פ"א ע"ב דשורפן על הגג אף דלא חזי לאכילה עי' דף פ"ו. ובאמת רבינו בהל' ק"פ פ"ד ה"ג השמיט גגין ולגירסא דידן צ"ל דרק היכא דנפסל שם אינו יכול לשרוף משא"כ בגגין זה רק דאין האדם יכול לאכול אבל לא מחמת הקדשים ושפיר שורפן שם וכ"כ במה דס"ל להירוש' ספ"ג דפסחים דגם עד צופים יש גדר קדושה וזה נקרא חומת בית פאגי ב"מ דף צ' ומנחות דף ע"ח וכ"מ וזהו חומה שני' דשבועו' דף ט"ז ובר שורא דפסחים הנ"ל:ובזה א"ש מ"ש התוס' שבועות דף י"ז ע"א גבי אויר עזרה לפסול ביוצא וזבחים דף פ"ח ודף כ"ו. וכ"כ בהשמטה לח"ד מהך דזבחים דף כ"ד גבי רגלו אחת על הכלי כו' דכיון דע"י הכלי לא הוה כנתלה נפסל כמו בגיטין דף כ' ע"ב גבי הנייר שלי. וצ"ל דגט שאני דהוה כמו משיחה בידו גם י"ל דנתלה רק משום דאין דרך שירות ולא משום אויר עי' תוס' זבחים דף י"ד ודף ל"ב וכ"כ במ"א גבי פסול דשמאל אי משום דבעייא ימין או דפסול בשמאל עי' חולין דף כ' גבי מליקה וזבחים דף י"ד. וגם ראי' מדלא אמר במנחות דף כ"ה וביומא דף מ"ח דשמאל יש לו הכשר גבי חפניו ואכמ"ל:אך כל זה בהני דצריכים שלא יהא בחוץ אבל הני דבעייא שיהא בפנים לא מהני וזהו ר"ל רבינו בהל' פה"מ פ"א ה' ל"ב ול"ג גבי אימורים של קק"ל ע"ש בהשגת ובזבחים דף כ"ו ושם הי"ג. אך כך דודאי אם יצאו חוץ לחומת העזרה מקום שנפסלות נפסלו גם האימורים של קק"ל וכמו דאמרינין בירוש' פ"ו דיומא גבי פרים הנשרפים אם יצאו חוץ לחומת ירושלים אף לר"י דזבחים דף פ"ט ע"ב ומנחות דף ע"ח ע"ב גבי תודה דהוא חד טעם כמבואר בירוש' שם נפסל. רק ר"ל אם יצאו ללשכות דשם ליכא פסול באכילת קק"ד רק בפנים לא הוה ובזה פליגי ואם נזרק הדם והם בלשכה לא פעל בהם הזריקה ואין בהם מעילה ולהקטירן י"ל דמותר וע' זבחים דף פ"ה ומעילה דף י' לשיטת רבינו דהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו ואין בהם מעילה וכאן אף לכתחילה מקטירן כיון דכבר נזרק הדם וכן ס"ל לרבינו בבשר דאם הי' בחוץ נהי דלא נפסל מ"מ הזריקה לא פעל בהם להתירם באכילה עי' מעילה דף ח' ומה דאמר שם דף ז' ע"ב לשורפו ר"ל להך דזבחים דף ק"ד ע"ב אם הוה כמו שנפסל קודם זריקה או לאחר זריקה וכונת רש"י שם למ"ד בשר קק"ל שיצא לפני זריקת דמים פסול מ"מ לא מיקרי פסולו בגופו דאין הפסול בהם מחמתם וכמו הך דזבחים דף פ"ג ע"ב לאו מחוסר מעשה בגופייהו. וכ"כ בזה בהשמטה דלכך לא מיקרי לידה גבי יבום תליא במעשה משום דשם אין הלידה פוטרת רק המציאות שיש ולד:ובזה א"ש מ"ש התוס' נזיר דף י"ב איך הם מותרות להנשא לאחרים. ובזה א"ש דהם כיון דאינם נאסרים רק ע"י מעשה דהקדושין לא חיישינן לזה אבל הקרובות דנאסרות ממילא שפיר חיישינן. ועי' מ"ש התוס' פסחים דף ע"ג ע"ב ד"ה בדם ובירוש' שם ספ"ו דהיכא דיכול למשוך לא מיקרי פסול הגוף ותוס' זבחים דף ק"ג ע"ב גבי עור דאשם גזל הגר. ונ"מ ג"כ במ"ש התוס' פסחים דף ע"ג ד"ה ושחטו ונמצא טרפה דאמאי פטור הא לא עשה מצוה ואמאי לא נימא כהך דזבחים דף ק"ד דטרפה בסתר מרצה לעורו. אך כיון שהוא פסח שעיקרו לאכילה לא שייך זה ע"ש דף ס"ב ואם נעשה טרפה אח"כ י"ל דזה גופה הוה משיכה ונעשה שלמים ועי' קדושין דף נ"ז ע"א גבי נמצא טרפה בבני מעים ע"ש בתוס' ורש"י ר"ל כגון שהגליד פי המכה ולקחן תוך ג' ימים ועי' זבחים דף ס"ט גבי מלק ונמצא טרפה ומנחות דף ע"ח ע"ב גבי תודה ותמורה דף י"ז. אבל אימורי קק"ד נפסלו ודאי היכא דיצאו ללשכה, וכ"כ בהך דזבחים דף פ"ב ע"ב גבי פר ושעיר של יוהכ"פ שהזה מדמן כו' ורבינו לא הביא לשון הגמ' והוציאן למזבח רק חוץ להיכל ופסק דודאי פסול משום יוצא דס"ל דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן במנחות דף כ"ז ע"ב אם יש נ"מ בין מבית לפרוכת בין לפני הכפורת. ובאמת למה לא מתרץ ביומא דף נ"ג הני קראי דבענן דהתיקן הי' מבית לפרוכת והענן על הכפורת עי' תו"י שם דף מ"ד ע"א ד"ה כיון. אך י"ל דגבי בית שני אף לר"י אין נ"מ כיון דלא הוה כפורת עי' מנחות שם מקום המקודש:והנה למ"ד יומא דף נ"א ע"ב דלא הי' נכנס להדיא ולפי שיטת התוס' מנחות שם הוה זה דרך משופש ומה מקשה הגמ' דף נ"ג דהוה ביאה ריקנית. וצ"ל כמ"ש במ"א דביוהכ"פ אין נ"מ דהחיוב הוא מה שהוא שם. ואף דזה רק אם הקטרת כשרה כמבואר בירוש' הובא בתו"י דף י"ט זה היכא דגם הגחלים נפסלו כיון שנתן עליהם הקטרת מבחוץ ע"ש דף מ"ח גבי מכשירי קרבן ודף מ"ו ע"ב ובדברי רבינו בס"ה עבודת יוהכ"פ ועי' ע"ז דף מ"ז ע"א אבל כאן עכ"פ המחתה של גחלים כשרה ועי' זבחים דף פ"ג ע"א ובתו"כ פ' אחרי דמבואר דגם כשנכנס להזות ולהקטיר קטרת צריך שלא יהי' שם שום אדם דגם על ההולכה יש שם עבודה:ובאמת נראה דמה דאמר ביומא דף מ"ד ביציאתו מנין ר"ל אף בשעה שנכנס להוציא הכף והמחתה אף דיש עליו רק שם עבודת יחיד כמבואר ביומא דף ל"ה ע"ב. ושם י"ל דמועלין לעולם לא כמו בשאר קטרת דבשאר קטרת הוה רק שרפה כמבואר בירוש' פ"ב דיומא ותוס' מעילה דף י' ע"ב. משא"כ בקטרת דלפנים ולכך בעי שם להחזיר עוד הפעם למכתשת משום דהוה קדוש חדש ולכך בעי שם מעלה עשן גדר הקטרה לא גדר מכשיר ונ"מ לשיעור. וכ"כ בזה בח"ג וההוצאה הוה בגדר תרומת הדשן לא דישון מזבח הפנימי עי' יומא דף כ"ד ותוס' שם דף נ"ט ע"ב. ומה דמבואר בתוספ' יומא פ"ד דגבי הוצאה לא קפדינין אלא כסדרן ועי' יומא דף ס' ורש"י בתו"י וע"ש דף מ' י"ל כיון דקרא שלא כסדרן לא הוה קפידא כל כך וכעין מ"ש רבינו בהל' ק"ש גבי למפרע דפרשיות ומה דמבואר בתו"כ פ' אחרי שיהא סממני' לתוכה ר"ל אף דבכל מקום די בהקטרת כזית עי' כריתות דף ו' כאן בעי מלא חפניו עי' זבחים דף ק"ט ע"ב. עכ"פ שפיר חייב גם בשעת הכנסה ועי' ירוש' יומא פ"ה גבי הכניסן אחת אחת על איזה מהן חייב ולכך חייב שפיר משום ביאה ריקנית דהוא עצמו לפני ולפנים בזמן שיש עכ"פ שם מכשירי קרבן:ובאמת לפי מ"ש דמעלה עשן ביוה"כ הוה עצם וצריך שיהא בהקטרת בשעת הקטרה ונ"מ בזר שהקטיר קטרת ביוה"כ לפני ולפנים עי' בדברי רבינו בפ"ט מהל' ביאת מקדש ה"ד דמפרש הך דזבחים דף ק"ט הנ"ל דעל קטרת ההיכל חייב זר אף בכזית ואף בלא מעלה עשן כיון דשם הוא רק בגדר הכשר ורק לכהן ולא לזר משא"כ ביו"כ אינו חייב רק על מלא חפניו ועם מעלה עשן אך מ"מ יש עליו חיוב אם נכנס מחמת הך דלא יהי' בזמן הקטרה כזו. אך נ"מ דס"ל לרבינו בס' ה' עבודת יוהכ"פ אם הקטיר מקטרת של לפני ולפנים כזית בהיכל חייב והטעם משום דהוה קטרת חסרה לגבי הך קטרת אבל בפחות מכזית פטור משום דאין בה שיעור הקטרה עי' תוס' זבחים ד"ה מר סבר. אך לקטרת אין ראי' משום דלא מהדרינן פוקעין וע"ש דף ק"ח ע"ב וברש"י דף ק"ט ע"ב דלמ"ד דלגבי לבונה די בקורט אחד חייב בחוץ ג"כ ובמנחות דף י"א ע"ב ורש"י כריתות דף י"ד ובתוספ' פרה פ"ב ובדברי רבינו בהל' פרה פ"ד הי"ב ובספרי בזה. אך אם הקטיר בלא מעלה עשן בהיכל אף קטרת דלפני ולפנים י"ל דפטור ועי' בדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"ב ה"ח דלא חשיב מעלה עשן ע"ש. וכן נ"מ למ"ש הר"א ז"ל בהל' ביאת מקדש פ"א הט"ז דצריך קרא היכא דשתה בחוץ ונכנס להיכל דחייב ועי' ב"מ דף צ' ע"ב ובירוש' פ"ט דתרומות. וכ"כ בזה במ"א דגם גבי חסימה יש מחלוקת אם שלא יהיו דשים בזמן שהם חסומים או שלא יהא התבואה נידושת בפרה חסומה וזה תליא בלשון הגמ' דילן והירוש' ועי' תוס' חולין דף קט"ו ע"א וכ"כ בזה:אך נ"מ דזה רק משום הכהן שהוא שכור לא משום השתי' אז גם אם שתה בחוץ וגבי יין דהוא גזיה"כ אף אם לא נשתכר כגון ששתה בתוך הסעודה וכה"ג. והנה רבינו בריש פ"א מהל' ביאת מקדש כ' שתה רביעית יין בבת אחת ע"ש בגמ'. והטעם דרבינו ס"ל בכ"מ דגבי רביעית בשתי' ושהה יותר מכדי שתיית רביעית לא מצטרף. עי' הל' שביתת עשור פ"ב ובהל' תרומות פ"י ובכ"מ. ואף דמדברי רבינו בהל' מא"ס נראה דאם שהה באכילה יותר מכשיעור אך בלא הפסק חייב וכמו בהך דשבועות דף י"ז ע"א גבי הילוך וחולין דף ל"ב גבי שחיטה והך דכריתות דף י"ב ע"ב דלכאורה פליגי בזה ר"מ ורבנן לפי מה שפי' רבינו בפה"מ שם. שם מיירי שהי' פירורין אבל אם הוא דבר אחד בכמות חייב אפי' שהה באכילתו יותר מכשיעור:ובזה מדוייק לשון הגמ' פסחים דף קי"ד ע"ב דרק היכא דבא מדברים מפורדים אז צריך כדי א"פ וכן הך דמנחות דף ע"ה ע"ב דבא רק ע"י חבורי אדם עי' נזיר דף נ' ע"ב דאינו חבור ע"ש בתוס' ובחולין דף קי"ח ודף קכ"ב ע"ב ועי' מעילה דף י"ז ע"א גבי רביעית דם אם האהיל על מקצתו דנ"מ אם בא משם אחד. וכ"כ בזה במ"א דאם לש עיסה ע"י מים נעשה כדבר אחד וע"י מי פירות הם רק כנשוך עי' ירוש' חלה פ"ג ותרומות פ"ב וזבחים דף ק"ה ע"ב בתוס' וכ"מ ועי' תוס' מנחות דף י"ג ע"ב גבי סדר של לחה"פ דהוה כמו דבר אחד בעצם ושם דף י"ד ע"ב דרק היכא דהכתוב עשאן ב' גופים אז יוכל לחלקם במחשבה וע"ש דף ע"ט ע"ב גבי שמן דגופה דמנחה היא וא"א לחלקן ע"י תנאי ב"ד ובהך דזבחים דף מ"ג ע"א גבי קומץ וע"ש בתוס' דלמסקנא קומץ עדיף מאימורים די"ל כמאן דמפרתי דמי:ובזה יש ליישב מהך דזבחים דף ל"א ע"ב דהקטרה הוה יותר מאכילת פרס ואמאי הא לא הפסיק אך משום דכמאן דמפרתי דמי. וא"כ היכא שמזגו במים אף דהמים עצמן נהפכו למים ליין כמ"ש התוס' חולין דף כ"ו מ"מ לא מיקרי שתה בלא הפסק. וכ"כ בזה למ"ד שבת דף צ"א ע"ב דאגד כלי לא שמי' אגד גבי משקין כה"ג אם זה הוה כמו דבר אחד או כמו דברים מצטרפין עי' ע"ז דף נ"ט ע"ב גבי חבית וב"מ דף מ"ד ע"א ונדה דף י"ז ועי' בדברי רבינו בהל' נזירות פ"ג הי"ז דגבי מלא הקופה לא הוה נזיר נזירות רק נזיר עולם וס"ל דחזקי' ור"י דנזיר דף ח' אזלי לשיטתי' בשבת דף צ"ב הנ"ל. ולדידן דקי"ל דאגד כלי שמי' אגד הוה כאן ג"כ כמו דבר אחד המפורד והוה נזיר עולם לשיטת רבינו דס"ל שם דאף נזיר לעולם הוה כמו נזיר עולם אך הר"א ז"ל ס"ל דנזיר בלא זמן לא הוה נזיר עולם רק נזיר עד עולם וא"י לגלח כלל וזה תליא אם הכלל הוא מתחלק לדברים נפרדים או הדברים מפורדים מצטרפים ונעשים כלל. ועי' בדברי רבינו בס' המורה בסוף ח"א בשיטת המדברים גבי עצמים הפרדים ובהך דברכות דף נ"ה יודע הי' בצלאל לצרף כו' ובהך דהוריות דף י' גבי כמה טפין יש בים ובהך דחגיגה דף ט"ז אין כבודו של מלך כו' במ"ש רבינו בפה"מ פ"ב דאהלות רקב שגבלו ועי' נדה דף י"ז דשלג אינו מתחבר ובמ"ש רבינו בס' המורה ח"ב פכ"ז בשם פרקי דר"א משלג שתחת כסא הכבוד ע"ש. ועי' תוס' נדה דף ל"ה ע"א גבי זיבה בד"ה לעולם דמוכח שם דס"ל דהכלל מתחלק לפרטים והוא דבר אחד ועי' תוס' ב"ק דף ע"ז ע"א ובהך דשבת דף קל"ג ע"ב גבי ציצין שאינם מעכבים את המילה ע"ש ברש"י ד"ה כל זמן ובירוש' נזיר פ"ז ה"ב גבי מן הארכובה ולמטה ברקב. וזה לא שייך רק בחתוך אז נעשה גלגלין דהוה כמו דבר אחר אבל במחובר הוא מציאות אחד. ועי' בירוש' גיטין פ"ג גבי תופס הגט היכא שנכתב שלא לשם גט זה אז הוה כמו ענין אחר בגט דפוסל כל שהוא כמבואר שם אבל כשנכתב לשם גט זה הוה כמו דבר אחד. וזהו שיטת רש"י במנחות דף ל"ב ע"ב גבי אגרת דבגט פוסל יתרות ור"ל לא באמצע התיבה רק דבר נפרד. וכ"כ בזה בהשמטה לח"ד גבי אותיות אם הוא דבר המצטרף לתיבות או תיבות מתחלקות לאותיות וביבמות דף נ"ב ע"ב גבי הך דבעי ר"ח כתב גט למאמרו כו' וזה ר"ל ג"כ הך דב"ב דף קל"ד ע"ב בחד גופא לא פלגינן וכן ר"ל הך דגיטין דף נ"ה ע"א טעה בדר"י כו' לא ר"ל שאינו יודע הדין רק דזה הוה פסול עצם דכיון דאמר דלא עיבד את הגוילין לשמן ממילא פסולה ועי' תוס' ב"ב דף ל"ג משא"כ גבי אזכרות זה הוה דבר אחר רק דהס"ת נפסלה עי"ז ולכך שפיר י"ל נאמן כו' וכה"ג פליגי בירוש' פ"ד דקדושין גבי הך דיבמות דף מ"ז נאמן אתה כו' אם רק גבי בנים כן אבל האשה עצמה פסולה ממילא והוה כמו עצם אחד וכמו שמן במנחה הנ"ל. או הפסול רק מחמת דין ובמה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' אס"ב פי"ח ה"ט גבי אשת כהן להנשא לכהן אם הוה חד"א ואם באשת ישראל כה"ג אם אמרה נאנסתי כיון דאז אין לנו שום נ"מ בזה י"ל דאם מת מותרת לכהן. ועי' כתובות דף כ"ג ע"ב גבי אם יש עדים שנשבית ואומרת טמאה אני אף אם אח"כ באו עדים שהיא טהורה אמרינן דשויא חד"א אף דאז בשעה שאמרה לא הי' נ"מ כלל באמירתה דכיון שיש עדים שנשבית ובמה דס"ל לרבינו בהל' נחלות פ"ד דשם אף אם יש לבן בנים נאמן לומר שאינו בנו וממילא גם הם אינם יורשים אותו משום דירושה הוה חד גדר וא"א לחלוק ועי' ב"ב דף קכ"ה ע"ב ודף קנ"ט ע"א אם שייך לומר היכא שיש הבן דבן הבן הוא היורש ועי' תוס' ב"ק דף ק"ח ע"ב גבי נותן לבניו ע"ש ובהך דב"ב דף קכ"ה ע"ב משמע דהם נקראים ירתי דירתי. וע' ירוש' רפ"ט דכתובות אם התנה שלא יירש אשתו מי יורשה ר"ל משום דהתוס' ב"ב דף מ"ט ע"ב כתבו דבמקום בעל יורשי האשה הם כנכרים ע"ש ועי' ערכין דף כ"ה ע"ב גבי שדה אחוזה וא"כ אז לא הוה בגדר ירושה רק שנותן לקרובים ולא בגדר נחלה דאין לה הפסק עי' ר"ה דף י"ב ע"ב וב"ב דף קל"ג ותוס' שבועות דף ט"ז ושוב י"ל דבן ובת שוין וכמו גבי ב"נ וכמ"ש רש"י יבמות דף ס"ב ובירוש' ב"ב פ"ח. וכ"כ בזה במ"א ועי' ירוש' כתובות שם סה"א הלין דכתבין כו' תחזיר מדלא לבי' אבוה וכן הוא בב"ב פ"ח ר"ל דאף למ"ד דמהני תנאי שלא ירשנה בעלה זה רק בנכסי מלוג דבאמת הם של האשה רק לאחר מיתה יורשה משא"כ בנכסי צ"ב לא מהני תנאי דכ"ז שלא גירשה או שלא מת הבעל הם שלו וצריך גבי' כמבואר ביבמות דף ס"ו ובירוש' ובתוספ' ועי' ב"ק דף פ"ט וביבמות דף ל"ח וכ"מ וא"כ לא שייך בזה תנאי רק אם האב מתנה שאם תמות יתבטל הנתינה שנתן לה וכמו הך דכתובות דף מ"ז ע"ב לשיטת התוס' וזהו ג"כ כונת הירוש' ספ"ו דכתובות ר' ברכי' בעי כו' ואינו חב לאחין כצ"ל ור"ל דכשהמעות ביד שליש אין הבעל יורשה וגם הוה בגדר נכסים שאינם ידועים משא"כ כשיתן לה עכ"פ נתבטל הנתינה ויהי' נ"מ ג"כ מי קוברה דאם אבי' יורשה י"ל דהקבורה על האב וכהך דכתובות דף פ"א ודף צ"ה ע"ב ואם נימא דלא נתן לה אבי' אם יהי' כן הוה כמו שאין לה כתובה ועי' ירוש' יבמות פ"ד וכתובות פ"ח ורש"י שם דף פ"א ע"א אטו אשה שאין לה כתובה אין לה קבורה. וזה תליא במה דפליגי רש"י ורבינו דרש"י ס"ל כתובות דף ס"ט ע"ב ד"ה הא דמוטל קבורה על הנכסים מצידו והוה ש"ד וכמו גבי קרבנות לאחר מיתה. ורבינו ס"ל בהל' זכי' פי"א הכ"ד דמוטל הקבורה על היורשים שירשו נכסי' ועי' רש"י שבת דף ק"ה ע"ב ובירוש' פי"א דכתובות דמחלק שם בין הניח קרקע למטלטלין ע"ש. עכ"פ מציאות אחד א"א לחלק:ובאמת רבינו מפרש הך דיבמות דף מ"ז יש לך עדים לא ר"ל כפי' התוס' שם על הגירות רק דר"ל כך. דהנה ר"י ס"ל שם דבחו"ל א"צ להביא ראי' שנתגייר. וזהו ג"כ מה דאמר שם דף מ"ו ע"ב מלתי אבל לא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך ואמר שם דמטביל בשבת ע"ש. אך הירוש' בקדושין שם מפרש כך דר"י דס"ל דגר א"צ להביא ראי' בחו"ל וס"ל דדי במילה לבד וא"כ נאמן וא"צ להטבילו רק למצוה מן המובחר עי' בדברי רבינו בהל' אס"ב פי"ג ה"ט וזה מותר בשבת עי' שבת דף קמ"ח ע"ב גבי הקדש עילוי וביצה דף י"ט גבי מגב לגב ע"ש בפה"מ. אך מ"מ אם אומר שנתגייר שלא כדין אז מסלקין אמירתו לגמרי וכמו שלא אמר כלום וכמבואר בירוש' דמאי פ"ו ובתוספ' דמאי פ"א ופ"ד גבי כל ששתיקותו פטור נאמן כו' לפיכך כו' ועי' תוס' ב"ק דף ע"ב ע"ב גבי גדר דהפה שאסר וב"ב דף ל' ע"א בתוס' מ"ש מהך דכתובות דף ק"ט ע"ב גבי חזרתי ולקחתי ע"ש. ועי' תוס' ריש גיטין מ"ש דאם לא טענינין ליתומים מזוייף א"כ יעשה כ"א שטר מכירה דלא שייך פרוע. אך י"ל דניטען להם חזרתי ולקחתי ע"ש בתוס' כתובות. אך באמת יש נ"מ בין שטר ראי' בין שטר עצם דבשטר ראי' שפיר י"ל מזוייף משא"כ בגט ובשחרור דזה עצם וכן גבי שטר מכירה היכא דהוא שטר קנין ולא שטר ראי'. ובאמת גם בגט אם באה להנשא נוכל לומר כשיטת הר"א ז"ל פ"ב מהל' גירושין דצריכה לקיים וע"ש בפ"ז ה"א והכ"ד ובפ"ט מהל' עבדים. ואף דלכאורה מהך דגיטין דף ח' ע"ב גבי עבד דמבואר שם דנכסים לא קנה מבואר דגם בשטר קנין צריך ראי' שאינו מזוייף צ"ל דכיון דהקנין תליא בהשחרור ונהי דלענין שחרור הוה משוחרר מ"מ לבירור י"ל דלא מהני אף בפ"נ וכמ"ש בקונטרס ההוספה מחמת שיטת רבינו ז"ל בהל' אס"ב פי"ג דלענין גירות בחו"ל צריך ראי' מבוררת וה"נ כן. ובאמת אף דמדברי רבינו פ"ז מהל' גירושין מבואר דבא"י אין השליח צריך לראות הכתיבה והחתימה מסוגיית הגמ' דגיטין דף ה' ע"ב ודף ד' ע"ב דהחתימה בעי שיראה רק לא הכתיבה רק דא"צ לומר שראה ואכמ"ל. ועי' תוס' ב"ב דף קע"ה ע"א גבי פרעתי וברמב"ן שם במלחמות על דף ל"ג גבי קריבי' דרב אידי ובמ"ש רבינו בפה"מ דמאי פ"ו מי"א. וזה ר"ל ג"כ התוספ' ב"מ פ"א גבי הודאת בע"ד כמאה עדים אימתי כו' הפה שאסר כו' ור"ל דבלא תביעה יכול לטעון טענה אף דמבטל ההודאה וסותר ההודאה כמו שלא להשביע עי' סנהדרין דף כ"ט ותוס' ב"ב דף קע"ד ע"ב ובדברי רבינו פ"ז מהל' טוען ה"ז גבי מי שהודה וב"מ דף י"ז ע"א גבי חייב עצמו שבועה ובירוש' שבועות פ"ו וב"ב דף קע"ה מהך דגיטין דף י"ד ע"א גבי גינאה ע"ש. וזה ר"ל ג"כ הך דכתובות דף י"ז ע"ב וכשיטת רש"י שם רפ"ב דדוקא בלא תביעה ר"ל כך דהנה זה מבואר בב"ב דף ל"ג ול"ד דגבי קרקע כל היכא דלא החזיק ג' שנים ואין לו שטר הוה בירור שזה הקרקע אינו שלו. וכ"כ בזה בהשמטה לח"ב עי' תוס' ב"ב דף ל"ג ושם דף ק"ע וסנהדרין דף כ"ג ע"ב אם ר"ל השטר ראי' או השטר קנין דשם משמע דקאי אשטר קנין. אך מ"מ כיון דאין אדם תובעו והוא אמר שלקח ממנו הוה כמו שלא אמר כלום. וכן ר"ל הך דשם גבי לויתי ממך ופרעתי לא ר"ל סתם דזה הנאמנות לא מטעם הפה שאסר רק דזה טענה טובה רק דר"ל שהוא אומר שלוה ממנו בעדים ופרעו דאז למ"ד צריך לפורעו בעדים י"ל דלא מהני מיגו עי' ב"ב דף מ"ה ע"ב ודף ע' ושבועות דף מ"ה וקדושין דף מ"ג. אך כל זה אם יש עדים או שיש תובע אבל כיון שהוא בעצמו אומר זה וסיפר את דבריו הוה כמי שלא אמר כלום ועי' גיטין דף פ"ט גבי יצא שמה בעיר מקודשת ומגורשת דהוה קול ושוברו עמו ע"ש בדברי רבינו בהל' אישות ובהל' אס"ב ובהשגת שם:אך באמת נראה דמותרת אף לכהן דהוה כמי שאינו ועי' בכורות דף ל"ו גבי לא הי' מוחזקין שהוא כו' דאף דגבי כהן תקנה הוא שאינו נאמן ולא חלקנו בין חבר לע"ה כאן הוא כמו שלא אמר כלום. וזה ר"ל הך דיבמות דף מ"ז הנ"ל דאם יש עדים שהי' נכרי אף לר"י דס"ל דנאמן לומר שנתגייר זה רק אם אומר שנתגייר כדין אבל כיון שאומר שנתגייר שלא כדין הוה כמו שלא אמר כלום וא"כ אפי' אם יש לו בנים ג"כ לא מהני אבל ליכא עדים שהי' נכרי אז רק בלא בנים נאמן. ועי' רש"י כתובות דף י"ד ע"א דהפסול של הבנים הוא דבר אחר. ובאמת דברי הירוש' שהביאו התוס' ברכות דף ל"ט ויומא דף ע"ט דברי' שאני לא ר"ל כמ"ש התוס' שם דלא בעי כזית ועי' חולין דף קי"ט רק דר"ל דאז לא מיקרי גרעין כלל ומצטרף הכל ועי' עוקצין פ"ב ומנחות דף נ"ד ורש"י פסחים דף ל"ג ע"ב גבי נתפח וכמו גבי חלה בסובין ומורסן עי' שבת דף ע"ו ע"ב ומעילה דף י"ז ע"א ומ"ש התוס' מכות דף ט"ז ע"ב גבי נמלים דבזמן שהם שלמים הם גדולים משהם מרוסקים וכמו גבי מי חלב שהוא עדיין עם החלב ומים עם הדם דעדיין הם דבר אחד עי' חולין דף פ"ז ע"ב ודף קי"ד. וזה ר"ל הירוש' פ"ו דנזיר גבי כזית מצה שריסקו וכן מה דאמר שם גבי פרידה של רימון אף דיש בו משקין ועליהם אין סופגין את הארבעים כמבואר בכ"מ מ"מ כיון שהוא שלם והמשקין מובלעין בתוכו הוה כמו עצם ואין שם משקין עליהם עי' תוס' חולין דף קי"ז ע"ב ובתו"כ פ' שמיני ועי' ירוש' ערלה פ"ב בטעמא דשמאי דדבר המעמיד מטמא אף בפחות מכביצה כתפוח עשו אותו ר"ל כמו דחזינין דאף דמה שבתוכו אינו כלום מ"מ כיון שנראה לעינים שיש בו שיעור מטמא ה"נ גבי מעמיד ועי' תרומות פי"א גבי עוקצי תאנים וכו' ועוקצים פ"ב ובירוש' שם מבואר דרק בזמן שהם מובלעות באוכל ע"ש:עכ"פ המים שביין אף שהוא משלים לרביעית מ"מ הוא מפסיק לזמן השיעור אבל בזמן שיש בהיין ששתה יותר מרביעית אף שיש מים חייב. ונראה דמיירי ששתה בזמן רביעית וא"כ שתה רביעית יין בזמן רביעית ולא דמי להפסיק וחייב או ר"ל דיש ביין יותר מרביעית לבד המים ועי' זבחים דף פ':והנה מ"ש רבינו בהל' ביאת מקדש פ"א ה"ה שתה כדי רביעית ובאמת נראה דמיירי כגון שהי' בתוך הסעודה דאינו משכר או דט"ס הוא וצ"ל אם ישן מעט. וא"ש מ"ש הר"א ז"ל וכ"כ בזה בהל' מא"ס דהיכא דהוא פחות מרביעית אז אין בו הטעם משום שתי' רק משום מה שפעל בו ועי' בדברי רבינו בהל' תפלה פט"ו ה"ד גבי שתה רביעית יין בשני פעמים ור"ל דאז רק מחמת שפעל בו ומבואר בבכורו' דף מ"ה ע"ב דלדידן אף שנשתכר מ"מ לא מחלל עבודה והפסול הוא מחמת שאינו שוה בזרעו של אהרן אם לא הוה דין שתי' וזה לא שייך רק בעבודה ולא בנ"כ. אך באמת כ"כ בח"א דיש ג' מיני נ"כ עי' סוטה דף ל"ח וערכין דף י"א דנ"כ יש עליו גדר עבודה ושירות. והנה רש"י סוטה שם ס"ל דגם שלא בזמן עבודת ציבור הוה ג"כ נ"כ ובתוס' חלקו על זה ועי' במגילה דף י"ח דילפינן מהך דוירד אהרן נ"כ ובירוש' פ"ד דתענית יליף מזה למוסף מקודם הקרבת הקרבן ועי' בתו"כ פ' שמיני דאמרינין שם דביאה ויציאה שניהם טעונין ברכה ועי' תוס' שבת דף י' וכריתות דף י"ג ע"ב דלכאורה סתרי אהדדי דבשבת כתבו דנ"כ לענין שכרות חמור מתפילה ובכריתות כ' להיפך. אך כך דהנה בתענית דף כ"ו ע"ב אמרינין דלכך מנחה אין בו נ"כ משום שכרות וע"ש בתוספ' פ"ג ובירוש' דילפינין דשחרית ומוסף יש בהם נ"כ מהך דאהרן ובירוש' שם מבואר דנ"כ דוקא בתפילה ואחר הקרבה ועי' מגילה דף י"ח דעבודה והודאה חדא מילתא היא ובתו"י יומא דף ל"ד דלאחר הקרבה היו מתפללין חצי שעה ועי' מגילה דף כ' ע"ב תפילת המוספין כמוספין שוויא כו' ובסוכה דף נ"ג מבואר דגבי שחרית ומוסף היו תחילה מקריבין ואח"כ מתפללין וגבי מנחה להיפך תפילה קודם וא"כ לא שייך נ"כ אז כיון דעדיין לא הקריבו ובלא תפילה ליכא נ"כ ועי' תוס' ברכות דף כ"ו ע"ב ובירוש' שם דתפילת המנחה כנגד קטרת ובדברי רבינו בס"ה תפילה דבמקדש לא היו אלא פ"א נ"כ. אך באמת כך דהנה עי' בזבחים דף י"ט ע"א אמר שם דכהנים בעבודתם ולויים בדוכנם פטורים מן התפילה ובסוכה מבואר שם דהיו מתפללין ועי' תוספ' דסוטה פ"ז דאמר שם דהכל כשרים לעלות במעלות האולם לנ"כ גם בע"מ ועי' תוספ' סוף סוכה דבזמן שמחלקין לחה"פ אסור לכהן בע"מ ליכנס לשם ושם דף מ"ד ע"א גבי ערבה ובהל' ביאת מקדש פ"א הט"ו גבי שכור ופ"ו ה"א גבי בע"מ ותוס' יומא דף ה' ע"ב וסנהדרין דף פ"ג וסוף פ"א דכלים. והנה רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ו מוכח דס"ל דגבי בע"מ עובר אינו לוקה על ההכנסה רק על העבודה וכמו דס"ל בפ"א מהל' אסורי מזבח גבי בע"מ למזבח דעל מום קבוע חייב אף על הקדש וגבי בע"מ עובר רק על ההקרבה וכ"כ מוכח מירוש' דפ"ו דנזיר וה"נ כאן אך באמת נראה דזה רק אם נכנס לעבוד אבל סתם הכניסה לא ועי' בדברי רבינו פ"ב מהל' ביאת מקדש ה"ד ובחגיגה דף כ"ו ותוס' מנחות דף כ"ז ע"ב דמותר לכנס להיכל לצורך השתחואה. וא"כ לפי"ז גם בע"מ כן ורק אם נכנס לצורך עבודה אז עובר מיד ועי' מו"ק דף י"ד ע"ב דיליף דנוהג צרעתו במועד מכה"ג דכולה שתא כרגל ובדברי רבינו בהל' טו"צ פ"י ה"ו דלכך מותר הכה"ג לקרוע בגדיו דעשה דוחה ל"ת. ולכאורה קשה הא מבואר בהל' ביאת מקדש פ"א ה"י דהטעם משום דהוא לעולם במקדש ואמאי גבי מצורע הא מבואר בכורות דף מ"ה ע"ב דגם בעלי נגעים טהורים פסולים לעבודה רק דאינם מחללים וא"כ אסור ליכנס למקדש ואיך הוה כרגל גבי' ועי' הוריות דף י"ב ע"ב. וע"כ צ"ל דכיון דדיעבד עבודתו כשרה אין עליו זה האיסור דביאה ריקנית:ובאמת למה לא כתב רבינו כעין הדין גבי שתיית יין דכה"ג לא ישתה יין לעולם מה"ת אך כך דעי' בסנהדרין דף י"ח וי"ט בהך דמן המקדש לא יצא ובתוספ' שם ספ"ד דזה קאי אשעת עבודה וכמ"ש בפ"ב מהל' כלי המקדש ה"ה אך כיון דכה"ג עובד כ"ז שירצה וגם בזמן שהוא אונן ועי' יומא דף י"ז ע"ב ודף י"ג ע"ב וזה ר"ל הירוש' סנהדרין פ"ב מתניתא דר"ש היא וט"ס שם ועי' רמב"ן בס' המצות רק זה קאי אמשנה דהוריות דכה"ג פורם מלמטה ור"ל בזמן שיוצא מן המקדש אבל לר"י דס"ל דנכנס לכתחילה א"א ולכך ס"ל דלא יפרום כלל וכיון דקרועי בגדים ופרועי ראש לא מחללי עבודה עדיין שם כה"ג עליו ולכך אסור מה"ת משא"כ ביין כיון דמחלל עבודה שוב לא איכפת לן מה"ת ולא עבר. ועי' בדברי רבינו בס' המצות מצות ל"ת קס"ד וע"ש בהוריות דף י"ב ע"ב דגם משוח מלחמה כן אף דאינו עובד עי' יומא דף ע"ג ועי' בהל' כלי המקדש פ"ה ה"ז דיהי' לעולם בירושלים ומשום דמפרש כן הך דסנהדרין דף י"ח רק עד פתח שער העיר. אך מרש"י שם ד"ה וכשהוא משמע דיכול לצאת חוץ לעיר אך י"ל כגון לפנים מחומת בית פאגי דלקבור שם מותר ומ"מ לא מיקרי חוץ לעיר ועי' תוספ' פ"ח דפסחים מספידו בבית פאגי והוא הך דשבועות דף ט"ז ע"א וכ"כ בזה, ואף דכעת דטימא אותו כהן אסור ליכנס זה מצד אחר ואינו חסרון בעצם הכהונה:עכ"פ בע"מ אסור בין האולם ולמזבח ודוחק לומר דברכות כהנים לא הי' שם. אך כך דיש ב' מיני נ"כ במקדש אחד בגדר קרבן והוא עבודה כמבואר במנחות דף י"ח וזה ר"ל בפנים והוה עבודה גמורה ושם בע"מ אסור ואחד בחוץ ר"ל שלא בין האולם ולמזבח ואף דנקרא עבודה מ"מ בע"מ כשר. וזה ר"ל הך דתענית דף כ"ז הנ"ל ותוספ' דסוטה. והנה גבי שירות דלויים לפי מה דס"ל לרבינו בהל' כלי המקדש פ"ג ובהל' תו"מ פ"ו מבואר כך דעי' בתענית דף כ"ז במה דפליגי שם אם כהנים ולוים וישראלים מעכבים קרבן וחד אמר כלי שיר ובירוש' סוף עירובין ופסחים פ"ד ותענית שם. וזהו כונת רש"י בע"ז דף מ"ז ע"א כלי שיר מעכבין את הקרבן. והנה בירוש' שם מוכח דהכהנים אין ר"ל מקריבי הקרבן רק הני דתוקעין בחצוצרות והלויים ר"ל מחמת שיר וכלי שיר או משום טעם גמ' דילן דעיקר שירה בכלי או כמו דמבואר בירוש' דמ"מ כלי שיר בעי לכ"ע. והנה לפי המבואר בירוש' נראה כך דיש ב' גדרים בשיר אחד מצוה ואחד עבודה ולכך בירוש' יליף מהני קראי דערכין דף י"א דעיקר שירה מה"ת אמר שם בירוש' דהוה עבודה ומעכב. ובאמת בירוש' בפסחים ובתענית גרס שיר ובעירובין גרס כלי שיר והא דבגמ' דילן לא חשיב רשב"א ישראלים כ"כ בח"א דזה תליא אם כהנים ולויים יש עליהם שם קהל עי' הוריות דף ו' וחגיגה דף ו' ע"ב דהם הקריבו תמיד משלהם ע"כ איקרו קהל:והנה רבינו ס"ל בהך דערכין דף י' גבי חליל הוא ב' דינים דיש ב' מיני שיר בחליל דבכל השנה הי' על הדוכן ואז הי' רק בגדר מצוה דשירה ואז הי' די גם בזר כמבואר שם דף י"א וע"ש דף י"ג ע"ב דמפרש רבינו דהך דלא היו עולין למנין קאי אהני דמשוררין בכלי והני די אף בזרים והני מיקרי צוערי הלויים ומייתי ראי' מקרא דבני יהודה לנצח ר"ל הני דמנצחין את השיר ר"ל בכלי כפי' רבינו שם הוו בני יהודה דהוו זרים והני עומדים על הדוכן ועי' סוכה דף נ"א ויומא דף ט"ז. וזה ר"ל הך דקדושין דף ע"ו מעלין מדוכן ליוחסין ועי' בהל' ביהב"ח פ"ו ה"ו ואז יכול גם אונן לשורר כמבואר בדברי רבינו בהל' כלי המקדש פ"ג ה"ג וגם בחצוצרות יכולים הלויים לשורר כדמשמע בהל' כלי המקדש פ"ג ה"ד רק שני כהנים היו עומדים על השולחן ואח"כ באו אצל בן ארזא על הדוכן ושם היו תוקעין הפעם ועי' תוס' סוכה דף נ"א ד"ה מחצצרים וזה דר"ל שם להשמיע קול אחד דהיינו בלא כלי שיר ועי' תוס' ע"ז דף מ"ז וזבחים דף ס"ח ומנחות דף כ"ח אם החצוצרות היו של זהב או של כסף והתוס' שם הביאו גירסא אחת שהיו של זהב. אך זה הי' בזמן הקהל כמבואר בתוספ' פ"ז דסוטה ואז כשרים גם בעלי מומין ועי' בהך דמנחות דף כ"ח דשל משה פסולים לדורות ובאמת בתוספ' דר"ה פ"ב מבואר דבתענית היו תוקעין בשל משה ועי' ר"ה דף כ"ז ע"א. אך באמת בספרי פ' בהעלותך פסקא ע"ה גרס דפסולים לזרים ר"ל דבניו שהיו לויים ומשוררים להם הי' פסול חדא דבעינן משל ציבור עי' יומא דף ג' ע"ב וגם דשל לווים לא הו' משל כסף כמ"ש התוס' הנ"ל ועי' ערכין דף י"א דעיקר שירה נצטוה משה דהוא הי' משורר ע"ש ברש"י על עסקי קול ועי' ב"ב דף ט"ו דהימן הוה משה ובהך דפסחים דף קי"ז דמשכיל ע"י מתורגמן ור"ל ע"י כלי שיר דלבסומי קלא כמבואר בסוכה דף נ"א ובערכין דף י"ג ע"ב:אך כל זה בזמן שאין מוסף אבל בזמן שיש מוסף אז התקיעה בחצוצרות הוה לפני המזבח וכהנים כשרים דוקא ומעכבים את הקרבן כמבואר בירוש' הנ"ל ומה דמבואר בספרי פ' בהעלותך פסקא ע"ז דאין חצוצרות מעכבין את הקרבן זה רק בחול וזה ר"ל בסוכה דף נ"ה דמרבין בתוקעין וגבי שירה של לויים דפליגי ר"מ ורבנן בערכין דף י"א אם מעכבים ועי' תוס' ר"ה דף ל' ע"ב ובהך דמנחות דף נ"ב דהוה דאי' דלכתחילה אסור לעשות ועי' מנחות ד' מ"ד ע"ב דס"ל לר"ש דיותר טוב להביא פר אחד עם נסכים מהרבה בלא נסכים וע"ש בפה"מ דפסק דלא כר"ש ובתוספ' פ"ג דעדיות דאמר שם ר"י שוחטין אף עפ"י שאין נסכים ור"ל כה"ג. גם י"ל דר"מ ס"ל שצריך שיהיו לויים לשירה או דר"מ לשיטתי' דס"ל במנחות דף ט"ו ע"ב דהוקבע בשחיטה דהוה הנסכים כמו עצם הקרבן אך באמת כך דבזמן מוסף לכ"ע הויא שירה עבודה ומעכב ואז גם אונן פסול וכ"כ בהך דערכין דף י"א ע"ב דשם גרסינן דריב"ח הי' משורר והלך לסייע בהגפת דלתות ויש גירסא להיפך בספרי ועי' רש"י סוכה דף נ"ג ע"א ובקדושין דף כ"ז וברכות דף ס"ג ובתוספ' פ"ב דשקלים:והנה רבינו ספ"ג מהל' כלי המקדש ס"ל דבן לוי אף רק מסייע לעבודה אחרת חייב מיתה והוא לכאורה להיפך מהגמ' דערכין. אך כך דהנה רבינו ס"ל בהל' ביאת מקדש פ"ב ה"ה דאם הניח עבודתו ויצא חייב מיתה וה"ה לבן לוי אם הניח עבודה שלו ג"כ כן. אך זה רק בזמן עבודתו אבל הגפת דלתות דהי' בלילה שלא בזמן שירה אז רק גזרה ועי' יומא דף פ"ז ע"ב גבי נעילת שערים וירוש' ברכות פ"ד ומ"ש רבינו בהל' כלי המקדש פ"ג ה"ח דאם נפסל קולו יכול להעשות משוער ר"ל דשוב לא שייך לומר משורר ששיער:גם י"ל כך דהנה מבואר בירוש' ספ"א דחגיגה ובדברי רבינו בהל' סנהדרין פ"ד דאין ממנים זקנים לדברים יחידים אא"כ הם ראויים לכל וקמ"ל דזה רק מתחילה אבל אם מתחילה הי' ראוי לכל ואח"כ נפסל מאחד אין מעבירין אותו. וזהו כונת הספרי פ' בהעלותך פסקא ס"ג ע"ש וט"ס שם וצ"ל כך דאף דפסול שנים דאוהל מועד שבמדבר המבואר בחולין דף כ"ד זה רק לעבודה בכתף עי' בדברי רבינו בס' המצות מ"ע ל"ו וברמב"ן שם. אך זה רק בהני שכבר היו כשרים בתחילה עי' מ"ש הרמב"ן בס' המצות בשורש שלישי אבל הפחותים מבן ל' אינם כשרים לכל דבר דבתחילה צריך שיהיו ראוים לכל ועי' ירוש' יומא פ"ב גבי כהן שאין ידו מחזקת כו'. ואף דמשה רבינו הי' בן שמונים ומ"מ הי' משורר כמ"ש רש"י ערכין דף י"א ע"ב וגם הי' שומר כמבואר ריש תמיד ומשום דס"ל דשמירה אינו בזמן שירה דזה רק בלילה וזה רק ביום וכ"כ בזה במ"א צ"ל דזה עפ"י הדיבור:

2 חידושי חתם סופר על גיטין פתח ↗

ואמנם עשיית הבתים שצריכים להיות מעור א' דוקא ומבואר במשנת כלים דתפירת ד' בתים זה לזה הוה כעור א' וכן משמע בסנהדרין פ"ט ע"א ובפירש"י ד"ה שאינו רואה וכו' ע"ש התם צ"ל זכרון בין עיניך כתיב וילפי' מכתוב זאת זכרון בספר עיין רש"י מנחו' ל"ב ע"ב ותוס' ד"ה אגרת דפליגי אפירש"י היינו לענין ספר ספר או כתיבה כתיבה אבל לענין בתים דלא כתיב לא כתיבה ולא ספר אלא זכרון בודאי מקרא דזכרון בספר ילפי' וס"ת תופרים היריעו' אבל לא בדבק נמצא בתים של תפילין מתופרים בתפירה נעשה עור א' אבל בדבק לא ככל שארי חבורי אדם דלא הוה חיבור. והסופרים נוהגים לדבק ד' הבתים זה ע"ז שאז יהיו מרובעים ויש להם סמך מש"ס מנחות ל"ה ע"א ופירש"י ד"ה ואם אין חריצין וכו' ע"ש. ואי ס"ד אינן מדובקים זה בזה בדבק שביניהם הרי החריצים נפרדים עומדים ומה לשון ניכר ואינו ניכר. אלא ע"כ חוזר ומדבק' זע"ז בדבק שביניהם ובעי' שעכ"פ יהיה חריצין ניכר מבחוץ וזה סמך למנהג הסופרים. והשתא אי ס"ד שהדבק עושה אותו עור א' נמצא אין כאן אלא בית א' אלא ע"כ נהי התפירה עושהו אחד כמו יריעות ס"ת של משה רבינו ע"ה. אבל הדבק אינו עושהו א' ותפילין שמחוברין כמה עורות על ידי דבק פסולים. ובספר מגן גבורים כ' דיש ראיה לפסול תפילין משני עורו' מסוף פרק במה מדליקין קאמר הא דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה לא הוצרכו לבתים לעורן דהאמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני עיין שם. ואי ס"ד משני עורו' דבוקים כשרים אם כן דלמא אי לאו דר' יוסף ה"א יעשה הבתים מעור בהמה טמאה וידבק עליו שין מעור בהמה טהורה עיין שם. ולא קשה מידי דבלאו הכי ידעינן דזה פסול דהשין הדבוקה לעור בהמה טמאה טפלה ובטלה לעיקור הבתים. כדקיימא לן טלית של צמר וכנפי' של עור כשרה אעפ"י שהציצית ניתלי' בכנפי' שהם עור ובהיפוך היא של עור וכנפי' של בגד אעפ"י שהציצית ניתלי' בכנפי' של בגד פסולים דהכנפי' בתר עיקור טלית גרירי והכי נמי השין בתר עיקור הבית גריר. ועיין מס' ר"ה כ"ז ע"א תוס' ד"ה שופר וכו' העלו דדבק שברי שופרת לא מיפסל משום שנים ושלשה שופרות אלא משום דכתי' והעברתם דרך העברתו אף על גב דלעיל כ"ו ע"א פסלי' קרן של פרה משום דקיימי גלדי גלדי פירש"י וניכר תוספתו וה"ל ב' וג' שופרת. וכיון דהעלינו דעל ידי דבק לא נעשה א' ע"י חיבורי אדם והרי זה קל וחומר מגלדי גלדי דאפילו חיבורי שמים לא מהני מכ"ש על ידי דבק. ומאי טעמא כתבו תוס' דלא מיפסל משום שנים ושלשה שופרת נראה לפע"ד דהרי שופר לשון שפופרת קנה חלול שהקול נכנס ויוצא מתוכו וזה יהיה א' ולא שנים. וע"כ הני גלדי דפרה כל אחד הוא שפופרת חלול בפ"ע ובחיבורם ה"ל שנים ושלשה שופרות מה שאין כן דבק שברי שופרות ועשה מכלן שפופרת א' ואין כל שבר מהם שפופרות אלא על ידי צירופם נעשה קנה חלול אין כאן אלא שופר א' ולא מיפסל אלא מטעם שאינו דרך העברתו. ועיין תשוב' סימן אלף קנ"א שם ישבתי פסק הרמב"ם במזוזה בענין זה מ"מ לדינא נ"ל מ"ש הוא נכון ואמת בעזה"י:

8 כתבה איגרת - בלא שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות כאיגרת בעלמא:

9 כתיבה כתיבה - וכתבתם על מזוזות וכתב לה ספר כריתות אי נמי כתוב זאת זכרון בספר מה ספר בעי דקדוק אף מזוזה בעיא דקדוק:

« רש"י על מנחות ל״ב ע״ב:ז׳ רש"י על מנחות ל״ב ע״ב:ט׳ »